<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ד'</h1>
<h2>דף כה:</h2>
כתב הבעל העיטור ז"ל חופה הוא שמוסרה האב ומכניסה בבית שיש בו חדוש כגון סדינין המצויירין שקורין קורטינ"ש בלע"ז. ויש עושין סוכה מוורדים או מהדס כפי המנהג ובה מתייחדין שניהן הוא שקורין תלא"ס בלע"ז. והאומר חופה הוא סודר שחופין בו ראשיהן בשעת הברכה לאו מלתא היא מדגרסינן בסוכה וליחדו בחופה. (ובירושלמי) [ובבבלי כתובות] עד שתכנס [לאסוף דבר] לחופה [וכו'] ש"מ הוא מקום מיוחד כעין כילה שיושבין [שניהם] עם השושבינים היא. ובירושלמי (בסוכה) [בסוטה] אלו הן חופות חתנים סדינים המצויירין וכו'. והמנהג הזה בבתולה אבל באלמנה כיון שנכנסה לשם נשואין ויש שם מקום מיוחד והצעת המטה להתיחד שם הרי הוא כבית שיש בו חופה עכ"ל.
